ראיין וכתב: עוז אלמוג
היופי בראיונות הוא לא רק המפגש והשיחה עם אנשים חשובים ומעניינים שמחברים עבורי ועבור קוראיי עוד פיסה בפאזל, אלא גם הגילוי, שהוא לעתים מפתיע ומרגש. אין ראיון שבו לא מגלים משהו חדש, אבל לעתים זה הרבה יותר ממשהו. כך חשתי במפגש עם אמציה כץ בדירתו היפה ברחובות. בחדר ישבו לצדו אשתו חנה ובתו יעל החביבות שהוסיפו פה ושם פרטים.
סמלים לאומיים הם נושא סוציולוגי והיסטורי מרתק לא רק משום שהם טומנים בחובם את הדנ"א התרבותי של אלה שהגו, עיצבו, ייצרו והשתמשו בהם, אלא גם משום שמאחורי הקלעים של קו הייצור עומדים גיבורים שרוב הציבור אינו מכיר.
הדעת נותנת שנושא כה רגיש, כמו ייצור תגים, דרגות, דגלים ואותות יוליד הליך בירוקרטי ארוך ומסובך שבו מעורבים אינספור קופירייטרים, גרפיקאים ומפקדים. אז זהו, שלא. במדינה שלומפרית ונטולת היררכיה כמו ישראל, שמתארגנת תוך כדי תנועה, זה כמעט צפוי שמאחורי עיצובם הסופי של רוב סמלי צה"ל יעמוד קיבוצניק אחד צנוע, שאין לו תואר רשמי בגרפיקה ואפילו לא דרגות קצונה. אזרח עובד צה"ל, מעצב צללים רב-פעלים ומסור שהפך את "הקישוטים" שעיטרו את המדים של כולנו לפרויקט חיים.
סמלי צה"ל כוללים תגים, סיכות, פאטצ'ים, דגלים ונסים שעיצובם ואופן השימוש בהם מוגדרים בפקודות מטכ"ל. אפשר למיין את הסמלים לשתי משפחות משנה: סמלי מתכת וסמלי בד. סמלי המתכת נענדים על הכומתה ועל החולצה – בצווארון ובחזה (על גבי כיס החולצה ומעליו). סמלי הבד כוללים את תגי השרוול ואותות המערכה.
הסמלים השונים נועדו לציין את שיוכו של החייל ליחידות, חילות ומקצועות. קיימים גם סמלים המעידים על הישגים אישיים (כולל ציונים לשבח, לפי דרגת הגבורה במבצע ורמת מעניק הצל"ש), תפקידים מסוימים או צליחתן של הכשרות (קורסים).
עוז: ספר על הרקע האישי שלך.
אמציה: נולדתי ב-1938 בקיבוץ עין שמר להורים שעלו מפולין ונמנו על מייסדי הקיבוץ. במלחמת העולם השניה התגייס אבי לצבא הבריטי בעת ושרת שלוש שנים תמימות (1942-1945) במסגרת יחידת ה- Royal Engineers. כמו כל "ילד טוב קיבוץ" התגייסתי לצנחנים בשנת 1958 (גדוד 890). לאחר שחרורי מצה"ל הדרכתי שנה בקן השומר הצעיר ביפו ואחר כך חזרתי לקיבוץ. את חנה אשתי, בת עפולה, הכרתי בעת שביקרתי את דודתי (אחות אבי) שהתגוררה עם משפחתה בעיר. מיד לאחר נישואינו, בהיותי בן 25, עזבתי את הקיבוץ ועברתי עם חנה לחולון, שבה התגוררנו עד 1974. היא שרתה בצבא קבע כצפנית, ואחרי שהוכשרה להיות מורה (בבית ספר יסודי) עברנו לגור ברחובות, שבה אנו חיים עד עצם היום הזה. שם גם נולדו ילדינו: יעל, עמית ועומר.
עוז: מתי התחלת לצייר?
אמציה: אני מצייר מאז שאני זוכר את עצמי. הייתי ילד עם נשמה אמנותית. בגיל צעיר מאד גייסו אותי לקשט אירועים בקיבוץ, בעיקר בחגים ובשמחות.
עוז: איך הגעת לעיצוב סמלים?
אמציה: ב-1964, בזמן כשהייתי בתהליך של עזיבת הקיבוץ, סיפר לי חבר על משרת גרפיקאי שהתפנתה במפקדת קצין הספקה ראשי. באותה עת למדתי גרפיקה בשיעורי ערב בתל אביב אצל צבי אלוני וגרשון אפפל. הגעתי ליחידת הגרפיקה בתל השומר, נבחנתי והתקבלתי. מאז ועד לפרישתי ב-1997 שרתתי בתפקיד הזה. שרטטתי למעלה מ-1,600 סמלים עבור צה"ל. רתמתי את כישורי העיצוב והציור שלי למשימה הזאת כשלצדי עבדו שתי שרטטיות צעירות שהתחלפו עם הזמן. מקצת מהסמלים עיצבתי בעצמי, מראשיתם ועד סופם, ומקצתם ליטשתי את הסקיצות לייצור לאחר שאושרו על ידי וועדת הסמלים והדגלים הצה"לית. מפקדת קצין הספקה ראשי, שבה היתה השרטטיה, הפכה ב-1976 למפקדת קצין תחזוקה ראשי.
עוז: איך נראתה המחלקה הזו כאשר שהגעת?
אמציה: זה היה חדר קטן. ציירו בו סקיצות ושרטוטי ייצור שנועדו להזמנות עבור מכרזים: כרזות, מדים, כלי עבודה ועוד. הכל שורטט ברפידוגרף על נייר שרטוט שקוף. זה היה בעצם סוג של משרד פרסום צנוע של חיל ההספקה. להפתעתי וגם לאושרי, לא היו לי איזה בוסים גדולים שהנחיתו עלי הוראות. הייתי די עצמאי והכל נעשה באופן חברי, בין השאר משום שהייתי אזרח עובד צה"ל. אני פיתחתי את התחום ועם הזמן הוא התרחב והתמקצע.
עוז: מה שיפה אצלך הוא השילוב של מספר כישרונות שהתאים לתפקיד הזה, כי כדי לעצב סמל נדרש לא רק כישרון ציור ושרטוט, אלא גם סוג של "קופירייטינג". שהרי כל סמל מחייב רעיון שמבטא את רוח היחידה. יתרה מזו, השלם הסמלי מורכב ממצבור של מרכיבים סמליים קטנים: הציורים, הצבעים, הרקע. לכל אחד מהמרכיבים הללו יש משמעות שצריך לתת עליה את הדעת. ודרושה גם קומפוזיציה, כי החלל העיצובי קטן וחשוב שהסמל יהיה נאה למראה ויעביר את המסר באופן אפקטיבי. זו יצירה שהיא המעט המחזיק את המרובה.
אמציה: נכון. אני לא למדתי את המלאכה הזו באופן מסודר. הייתי תמיד אוטודידקט. התשוקה לאמנות, השליחות הלאומית והניסיון המצטבר הפכו אותי לבעל מלאכה בתחום הזה ואני גאה על הישגי. אני חש בר מזל שזו הייתה הקריירה המקצועית שלי, לא רק משום שתרמתי לצה"ל ולמדינה, אלא גם בגלל שהצלחתי לשלב בין תחביב לפרנסה – משהו שבו זוכים לא רבים. אהבתי את עבודתי ואת מקום עבודתי.
עוז: היית גם יו"ר וועד העובדים של עובדי צה"ל במקחת"ר.
אמציה: כן, התנדבתי לתפקיד הזה ונבחרתי. זה חיזק את מעמדי ביחידה.
עוז: מה החשיבות שיש לדעתך לסמלי יחידה צבאיים.
אמציה: קודם כל יחידה צבאית זקוקה לזהות ייחודית משלה. הסמלים מייחדים וממתגים אותה כלפי פנים וכלפי חוץ. הם חשובים גם לגיבוש אנשי היחידה, לליכוד ולמורל החיילים והקצינים וכמובן גם ליצירת הופעה אחידה שהיא מרכיב חשוב בתרבות הצבאית. ברמת היחיד, הסמל מאשש את הסטטוס ההישגי של החייל והקצין ואת המחויבות שלהם לתפקיד שהם ממלאים בארגון. זה גם מזכיר להם שהם חלק ממורשת קולקטיבית מפוארת ומחזק את תחושת הסיפוק על תרומתם למסורת המשותפת.
עוז: מתי עוצבו הסמלים הראשונים של צה"ל?
אמציה: כידוע, כוחות המגן הציוניים התגבשו שנים רבות לפני קום המדינה. אבל כיוון שרובם פעלו במחתרת, לא היה להם סימני זיהוי חיצוניים. רק אחרי ששלטון המנדט הבריטי החל להתרופף וחלוקת הארץ כבר עלתה על סדר היום, החלו ההגנה, הפלמ"ח האצ"ל והלח"י להשתמש בסמלים חזותיים.
עוז: קראתי בחוברת שהוצאת לאור שסמלי ההגנה והפלמ"ח הוכנסו לשימוש בצה"ל כבר בראשיתו ומשמשים את יחידותיו עד היום. כך למשל סיכת המ"מ וסמלי הכתף של חטיבות יפתח, הנגב, הראל וקרייתי. גם בסמל צה"ל הכללי, מקורם של החרב ועלה הזית בסיכה שעוצבה עבור קורס מפקדי המחלקות של ההגנה בג'וערה בתחילת שנות ה-40. תקן אותי אם אני טועה, אבל צה"ל לא נתן ביטוי לסמלים של האצ"ל והלח"י ומבחינה זו (ולמעשה מעוד כמה בחינות) המחתרות הימניות קופחו במורשת הצבאית ישראלית.
אמציה: אתה צודק. מוטיב החרב וענף הזית נמצא בעשרות סמלי כתף שקיימים עד היום בצה"ל. לא מוכרים לי מרכיבים סמליים בצה"ל שאפיינו בעבר את סמלי המחתרות העבריות האחרות.
עוז: האם כל יחידה צבאית זוכה לסמל משלה?
אמציה: תגי השרוול ניתנים ליחידות ברמת המטכ"ל, הפיקוד המרחבי, האוגדה, החטיבה, האגד הארטילרי, בסיסי ההדרכה, המפקדות והגדודים הייעודיים. יש גם סמלי מתכת המיועדים ליחידות רישום עצמאיות שונות. גודלו של הסמל משתנה בהתאם למוניטין ולמסורת של היחידה. כך למשל, סמלי הטיס, הצלילה (קומנדו ימי, צוללות) והצניחה הם גדולים ובולטים במיוחד על המדים. סמלי המקצועות והקורסים ההישגיים לרוב קטנים יותר.
עוז: סך הכל בהשוואה בינלאומית, המדים של צה"ל עניים למדי בסמלים ואותות. אנחנו לא צבא "טווסי". לא במקרה היו שנים שבהם גם שריונרים ואנשי ארטילריה עשו קורס צניחה, רק כדי שיהיה להם איזה סמל בולט על החזה. אני זוכר את טקס הפתיחה של בית הספר הימי הגבוה בניו פורט (רוד-איילנד, ארה"ב), שאליו נשלח אבי, זאב אלמוג, ללימודים. הוא היה אז בדרגת אלוף משנה והמדים שלו היו יחסית עמוסי סמלים בהשוואה למדי הקצינים השכיחים בצה"ל. לצד אותות המלחמה (סיני, ששת הימים, התשה ויום כיפור) הם כללו בין השאר את כנפי העטלף של הקומנדו הימי (על רקע אדום שניתן למי שחדר לשטח אויב בעת מלחמה ועם כוכב המסמן 10 שנות שירות בשייטת) והן כנפי צניחה (על רקע ירוק שמסמן צניחה לים וכוכב שמסמן 50 צניחות ומעלה). אבל יחסית לכל ה"קפטנים" שהגיע ללמוד במכללה האמריקאית היוקרתית, מעשרות מדינות ברחבי העולם, המדים שלו נראו דלי סמלים ואותות. אגב, הם היו צנועים גם בהשוואה למדי הקפטנים מארצות-ערב שלמדו איתו באותו מחזור. מעניין על מה בדיוק עיטרו אותם. חה חה חה. אבל אני ראיתי בזה משהו חיובי: ביטוי לשוויון, האחווה והאנטי-מיליטריזם שמאפיינים אותנו כמדינה בכלל ואת צה"ל בפרט. לימים, כשהייתי כבר איש אקדמיה, חקרתי את האנדרטות לחללי מערכות ישראל וגם במדיום הזה גיליתי מרכיב של פשטות וצניעות – למשל בהעדר ציון הדרגה ליד שם החלל.
אמציה: מעניין, לא חשבתי על ההיבט הזה. האמת, אני לא מחזיק מעצמי מומחה לסמלים ואותות שאינם ישראליים.
עוז: אז איך הכל התחיל בצה"ל?
אמציה: התגים הראשונים בצה"ל נעשו על ידי היחידות השונות כנראה באופן "פרטיזני". הם נרקמו, נתפרו או הודפסו על בד כותנה, לרוב בצבע חאקי. מאוחר יותר הופיע הבד המגומה (שתי שכבות כותנה וביניהן שכבת גומי), שנשאר בייצור התגים עד שנות השמונים. מאז מודפסים תגי השרוול על בד שמשונית - בצבע זית ליחידות היבשה, בצבע אפור ליחידות חיל האוויר ובצבע כחול כהה ליחידות חיל הים. הכלל הוא שלתג שרוול יהיו לא יותר מחמישה צבעים, אם כי פה ושם ישנם תגים שכוללים מספר גדול יותר של צבעים, מסיבות שונות.
עוז: ומה עם סמלי המתכת?
אמציה: סמלי הכובע עשויים מפליז בתהליך של אוקסידציה. בתקופתי ייצרו אותם במפעל קריצ'מר שבירושלים ואחר כל במפעל הכט בתל אביב. היום מייצרים אותם מפעל צ'חובוי בתל אביב.
עוז: כדאי לציין ש"קריצ'מר ובניו" הוא מפעל ציוני מיתולוגי לסמלים, מטבעות ומדליות שנוסד בתחילת המאה העשרים ונעל סופית את שעריו בשנת 2003. התהליך של יציקת סמלי המתכת במפעל כלל שני שלבים: לאחר קבלת הסקיצה מחיל האספקה יוצר מודל גבס שממנו נוצק מודל המתכת ואז הוכן מבלט הפלדה (השטנץ). המבלט שימש להטבעת הסמל במאות אלפי 'מכות מכבש' שהוציאו מאות אלפי סמלים, סיכות, דרגות ועיטורים צה"ליים. בעז קריצ'מר, נכדו של שמואל, מייסד בית המלאכה הזה, ובנו של אליהו, ממשיך דרכו, הביא לקיבוצו, צאלים, מאות פריטים – מעט מהאלפים הרבים שיוצרו בבית המלאכה. הוא פתח ב-2018 בקיבוץ מוזיאון בשם "מורשת צאן ברזל" שמנציח את המפעל המשפחתי.
הסקיצות של אמציה כץ לצד מודלים ומבלטים מראשית דרכו של צה"ל, במוזיאון מורשת צאן ברזל בקיבוץ צאלים. הצילומים באדיבות בעז קריצ'מר
עוד נציין לטובת קוראינו שהמפעל המשפחתי צ'חובוי נוסד ב-1920 על ידי גרשון צ'חובוי ז"ל - אמן מתכת שהתמחה בחריטת יד. בשנת 1946 הצטרף למפעל בנו מיכאל ז"ל; בשנת 1973 הצטרף הנכד אילן ובשנת 2004 הצטרף גם ערן, דור רביעי לשושלת האמנים. צ'חובוי נחשב במשך השנים למותג ולשם דבר בתחומו לא רק בישראל אלא ברחבי העולם. המשפחה מייצרת עד היום סמלים, מדליות, מגנים, מחזיקי מפתחות ודגלים.
אמציה: את תגי השרוול ייצרו בתקופתי במפעל "גיוון רשתי" של יעקב ליפשיץ בבני ברק. לימים עבר הייצור לבית מלאכה במושב חירות ולמפעל "אביה" במעלה אפרים. התחנה הבאה היתה מפעל "נתיבי גרף" בבת ים ואחר כך "רשת גרף" בנהריה.
עוז: האם למפקדי היחידות בשטח או למפקדים הבכירים יותר יש איזו השפעה על עיצוב סמלי היחידות שתחת פיקודם?
אמציה: בהחלט. ישנם גורמים שונים בצבא – בעיקר מפקדי יחידות ופיקודים – שמזמינים סמל או דגל. בהזמנות הללו כלולים בדרך כלל גם רעיונות כלליים בכל הנוגע לעיצוב ולצבעים.
עוז: עד כמה אתם נענים לבקשות הללו?
אמציה: הייתי שובר טוב טוב את הראש כדי להגיע למוצר המוגמר האידיאלי, שיקלע בול לדרישות היחידות הנוגעות בדבר.
עוז: היו לחצים על המעצב?
אמציה: פה ושם כן. נתקלתי לא אחת במפקדים צעירים חדורי אמביציה (ולעתים גם אגו) שכחלק מהמהפכה שהם שאפו לחולל ביחידתם הם גם ביקשו לרענן סמלים ישנים או להוסיף חדשים. אז לפעמים דרשו למשל שיהיה בסמל טנק במקום פרח או צבע אדום במקום ירוק. זה יפה ונחמד, אבל מטבע הדברים לא לכל הבקשות ניתן היה להיענות. עיצוב זה נושא מקצועי מורכב ורגיש ויש גם כללים מחייבים ומסורת שחשוב לשמור עליהם.
עוז: וגם אחידות, לא?
אמציה: בדיוק. בגודל, בצורות הגיאומטריות, בפונטים ובצבעים. זה לא נובע רק בשל האילוצים הגרפיים והטכניים אלא גם בשל עיקרון השוויון המקודש. לא רצוי שליחידה אחת יהיה סמל "מפואר" יותר מיחידה אחרת, למרות שלעתים גם זה קרה. חשוב לציין שעד שנות השישים של המאה העשרים לא היו לסמלים בצה"ל גודל וצורה אחידים, אבל מרגע שהוחלט להנפיק את מדי הדקרון היפים (למשרתי הקבע) נוצר גם צורך לתגים יפים יותר ואחידים. באותה עת החל צה"ל לפרסם לראשונה מכרזים לייצור התגים. זה הצריך שרטוטים מקצועיים יותר ולא ייצור מאולתר המבוסס על דוגמאות עבר.
עוז: איך משרטטים סקיצה כזו?
אמציה: בעידן שלפני המחשב זו היה חתיכת עבודה. כאמור, שרטטנו תמיד בעטי רפידוגרף על נייר שקוף. השרטוטים שוכפלו בהעתקי שמש (אור) והוצאו למכרז ליצרנים מחוץ לצבא. אני הצעתי לשרטט את התגים בגודל אחיד (מגן ברוחב 5 ס"מ וגובה 7 ס"מ ותג עגול בקוטר 5 ס"מ). הצעתי התקבלה במטכ"ל. עד תחילת שנות ה-80 הודפסו תגי השרוול בשתי גרסאות: א. לקיץ עוצב תג שיועד לתליה על הכותפת השמאלית של החולצה. תחילה הוא נתלה באמצעות חתך שבו שולבה הכותפת ואחר כך במקום החתך נתפר סרט גומי (סידור שקיים עד היום).
ב. תג חורפי שנועד לתליה על השרוול השמאלי של מעיל הבטלדרס. בשנות השמונים, עם הפסקת השימוש במעילים הללו, הופסק גם הייצור של תגי החורף.
עוז: מדוע צה"ל לא איפשר לציבור הרחב לומר את דברו בעניין העיצובים הרצויים, או למצער למדגם של חיילים וקצינים?
אמציה: כנראה שלא חשבו שזה נכון לעשות כן. כל נושא האסתטיקה לא עמד אז בראש סדרי העדיפות של צה"ל. רק היום אנחנו חברה גלובלית עם מודעות עיצובית גבוהה. למרות שגם בעידן הרשתות החברתיות, לא נראה לי שמישהו בצה"ל חושב לקבל חוות דעת פומבית אודות העיצובים הרצויים של הסמלים הרשמיים. גם בעיני עדיף גם כאן לשמור על המסורת. יש לנו מספיק ויכוחים ומריבות, אז אין צורך שנעשה מהומות גם על סמלים. באופן כללי גם אין צורך דוחק בעניין זה, כי לא מוקמת יחידה חדשה בכל יום.
עוז: אתה מכיר את כל הסמלים שהונפקו?
אמציה: רובם היו בניי, אז ברור שאני זוכר. אבל בהקשר זה אספר לך אנקדוטה: הקטלוג הראשון של סמלי צה"ל הופיע ב-1950 כחלק מהוראות הפיקוד העליון. בחוברות הזו צויירו 37 תגי שרוול, ללא טקסט שמשייך כל תג ליחידה המתאימה. כעבור מספר שנים יצא קטלוג נוסף עם 65 תגים אבל גם בו לא הופיעו הסברים וכותרות של השיוכיים ליחידות. במשך שנים יצאו עדכונים שונים בפרסום של תגי השרוול החדשים (בכרך נספחים של פקודות המטה הכללי) אבל עדיין ללא טקסט נלווה שמסביר למי שייך מה. זו הסיבה ששיוכם של חלק מהסמלים הללו עדיין בגדר תעלומה. אגב, פענוח זהות התגים המיסתוריים יכול להוות אתגר מעניין לאספני הסמלים בארץ. וכידוע לך, יש רבים כאלה.
עוז: למה צה"ל לא הפיק קטלוג מסודר עם כותרות משייכות?
אמציה: אני משער שזה קשור לסודיות שיוך הסמלים ליחידות. יתכן שחלק מהסמלים הבלתי ידועים נוצרו גם למטרות הונאה.
עוז: כאן טמונה בין השאר החשיבות של האוסף שלך, שכולל בין השאר שרטוטים וצילומים מקוריים של הסמלים השונים.
אמציה: כנראה.
עוז: האוסף שלך הוא לא רק אוצר היסטורי חשוב אלא גם אוצר אספני.
אמציה: אני מסכים. אני גאה שהיתה לי את היוזמה לתעד ולשמר את הפריטים הללו, כי למעט דברים שנאספו פה ושם בארכיון צה"ל, היחידה עצמה לא מחזיקה בארכיון היסטורי. אפילו סמל חיל ההספקה הוותיק נזרק לפח כשעשו שם שיפוצים. הצלתי אותו ברגע האחרון ותליתי אותו, כפי שאתה רואה, על קיר חדר העבודה שלי. אגב, במגירות ובאלבומים שלי נשמרים לא רק שרטוטים של סמלים שעוצבו ביחידה אלא גם סמלים נדירים.
עוז: כמו מה?
אמציה: למשל תגים שנוצרו בכמות קטנה ומיד שונו או בוטלו, או ניסיונות והצעות לסמלים שבסופו של דבר נדחו. וכמובן גם המון פגמים וטעויות בעיצובים המקוריים, שהם תמיד בבת עיניהם של אספנים.
עוז: אני מבין שבמרוצת הזמן היו גם שינויים בכמה מהסמלים הוותיקים?
אמציה: כמובן. למשל בכינוי היחידה (לדוגמא "מרחב עזה" שהפך ל"אוגדת עזה"), או בגוון של צבעי הסמל (כתוצאה משינוי בדפוסי הייצור). השינויים שיקפו לעתים גם שינויים ארגוניים בתוך צה"ל. למשל, חטיבת שריון שעברה הסבה לחי"ר או להיפך.
עוז: אפרופו שינוי, אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל אבי הוא זה שיזם להכניס תגי כתף לחיל הים, בהיותו מפקד החיל. בזמנו הוא הזמין כמה אמנים ידועים לתרום רעיונות - אליהו (מתוקה) שוורץ, יגאל גרא, מנשה קדישמן ויגאל תומרקין - ששימשו מעין וועדה עליונה (מתוקה שוורץ הוא גם זה שעיצב את כנפי העטלף). אגב, כל בסיס מרכזי קיבל תג שרוול משלו: בסיס חיפה, בסיס אשדוד, זירת ים סוף; בסיס ההדרכה; הקומנדו הימי, מספנת חיל הים ובסיס ציוד.
אמציה: כן, אני זוכר שהיתה מעורבות של חיל הים בעיצוב הסמלים הללו.
עוז: אילו מבין הסמלים שעוצבו בתש"ח נשארו כפי שהם גם היום?
אמציה: הסמלים של גולני, חטיבת אלכסנדרוני, חטיבת הראל, חטיבת יפתח וחטיבת הנגב - הן דוגמאות טובות למרכיבים סמליים שעוצבו בסוף שנות הארבעים ונותרו על כנם עד ימינו בתגי השרוול של היחידות הללו.
עוז: האם יש סמלים שעוצבו לפני שהגעת ליחידה ושהיית משנה אותם, לו ניתנה לך האפשרות?
אמציה: הבט, מצד אחד אני חושב שצריך להעריך ולכבד מסורת, כולל מסורת של סמלים. מצד שני יש סמלים שקיבלתי כעובדה מוגמרת ושבהחלט היה מקום לשפרם.
עוז: מה עשית מאז פרישתך מצה"ל ב-1997?
אמציה: קודם כל לא הפסקתי לסייע לצה"ל בעצה בתחום התמחותי. הכל בהתנדבות. אני ממשיך מאז גם לכהן כחבר בוועדת הסמלים והדגלים במטכ"ל/אכ"א (מח' פרט, ענף משטר ומשמעת) ששוכנת בקריה בתל אביב. כאמור זו הוועדה אשר דנה ומאשרת בקשות של יחידות צה"ל השונות לסמלים, דגלים (מבד) ונסים (ממתכת). מאז שנת 2019 אני ממשיך לשרטט לייצור את כל התגים החדשים.
עוז: ראיתי שהוצאת לאחרונה ביוזמתך חוברת יפה שכותרתה "סמלי/תגי השרוול של צבא ההגנה לישראל 1948-2018". אז סוף כל סוף יש לנו קטלוג מסודר בתחום הזה.
אמציה: גם אחרי יציאתי לגמלאות המשכתי לחקור את הנושא ולאסוף סמלים שהופקו גם לפני כהונתי - ממש מראשיתו של צה"ל ב-1948.
עוז: אני רואה שעל קירות דירתכם תלויות לא מעט יצירות אמנות.
אמציה: הציורים הם שלי. הסגנון הסוריאליסטי הוא מעין אתנחתא מהריאליזם של הגרפיקה. חנה רוקמת רקמות עמים.
עוז: עיצבת עוד דברים חוץ מסמלים?
אמציה: כן משרתי כאזרח עובד צה"ל אפשרה לי לעסוק בעבודות נוספות, כגון עיצוב עטיפות ספרים עבור הוצאות ספרים שונות. עיצבתי לא מעט. למשל עבור הוצאת עקד, עם עובד והקיבוץ המאוחד.
עוז: חוץ מאוסף הסמלים, יש לך אוספים נוספים?
אמציה: בעבר אספתי בולים בנושא מוזיקה. חנה ואני חובבי מוזיקה קלאסית מושבעים ובעבר החזקנו במנוי לפילהרמונית. "קול המוזיקה" מתנגן אצלנו בדירה. אני מעריץ מושבע של מהלר.
עוז: יישר כח על כל פועלך הגדול והרבה אושר ובריאות.
אמציה: תודה עוז, ובהצלחה בפרויקט הישראליאנה.
מקורות
סמלי צה"ל, ויקיפדיה.
אמציה כץ. 2019. סמלי/תגי השרוול של צבא ההגנה לישראל 1948-2018, הוצאה עצמית.
יואב בירן (עורך). 4.11.1987. איש הסמלים הצה"לי, במחנה.
לכל איש יש תג. יוני 2019. תחקיר ובימוי: סוניה בכור רחובוטיוי. המרכז לתקשורת רחובות, YouTube
אמציה כץ הוא מי שעיצב ושרטט תגים, סמלי יחידות וסיכות עבור צה"ל, YouTube.