ראיין וכתב: עוז אלמוג, 2022
עוז: ספר קצת על הרקע שלך. גידי: נולדתי בירושלים בשנת 1966. גדלתי בשכונת רסקו. למדתי בבתי הספר לוריא, דנמרק ובויאר. ירושלים הייתה עיר מגורי עד לראשית שנות ה-2000. אז עברתי למבשרת ציון ושם אני גר עד היום. מעבר להיותי אספן אני אב גאה לשתי בנות (עדי ומאיה) ולבן (יובל), בן זוג אוהב לשרון בן אריה, בן אוהב לענה רהט, מתמיד בחדר כושר, חובב בירה ובעל עבר של מנהל קבוצת הכדורגל ע.ס. אבו גוש מבשרת (ילדים ונערים).
עוז: למען קוראינו נציין שאתה גם פרופסור בעל מוניטין בתחום הפוליטיקה ההשוואתית והישראלית, משטרים ומוסדות דמוקרטיים, בחירות ומפלגות. אתה לא רק חבר סגל בכיר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, אלא גם עמית בכיר במכון לדמוקרטיה בישראל ועמית בינלאומי במרכז לחקר הדמוקרטיה באוניברסיטת אירווין שבקליפורניה. מצד אחד זה מתבקש שהאוסף שלך יעסוק בפוליטיקה, מצד שני זה אוסף חייכני, עם מבט קצת ציני על העולם הפוליטי.
גידי: אי אפשר להסתכל על הפוליטיקה ללא קריצה, קל חומר אם אתה חוקר את הנושא הזה ומכיר את עולם המנהיגות גם מבפנים. האוסף מתחבר היטב להיותי מדען מדינה באופן כללי, ולכך שאחד מתחומי המחקר המרכזיים שלי הוא פוליטיקה אישית. אגב, באוסף שלי כל המנהיגים, בלי יוצא מן הכלל, מקבלים יחס שווה. כולם זוכים במקום כבוד בויטרינה העמוסה.
עוז: הקולגות או הסטודנטים לא לועגים לך שאתה משוגע על בובות?
גידי: ההיפך, רובם מאד אוהבים את זה. החוג שלי אפילו יזם תערוכה של האוסף.
עוז: למה בחרת דווקא במדע המדינה?
גידי: נרשמתי למשפטים באוניברסיטה העברית והיתה חסרה לי עשירית הנקודה בממוצע הציונים כדי להתקבל לפקולטה. בלית ברירה החלטתי להירשם לחוג ליחסים בינלאומיים במטרה להיות שגריר. הייתי מחוייב לבחור חוג נוסף אז לקחתי מדע המדינה. אחרי שנה א׳ עברתי למסלול חד-חוגי במדע המדינה ומאז הכל היסטוריה.
עוז: מתי נשבית בעניין האספנות בכלל, ואספנות של פסלים ובובות מהסוג הזה בפרט?
גידי: כשהייתי ילד כולם אספו: העולם המופלא, ניירות מסטיק ובמיוחד דגלים, אג׳ואים (גוגואים מחוץ לירושלים), קופסאות גפרורים ועוד. כשבגרתי הפסקתי לאסוף (חוץ מספרי קריאה ועיון). מתישהו החלטתי שצריך לחזור לתחביב הזה. זה כנראה משהו שטבוע בי וברבים אחרים.
עוז: בעיני כל מדען חייב להיות סוג של אספן. בעיקר אספן של מידע ופיקנטריה, שלא לדבר על שורות ברזומה. חה חה חה. אבל לאספנות של חפצים תמיד יש איזה טריגר. מה זה היה אצלך?
גידי: אני אוהב לדוג, למרות שאין לי כמעט הזדמנויות לכך, וכנראה משם זה בא. זה נקרא ״אפקט מכונת ההימורים.״ איסוף הפריטים לאוסף שלי דורש חיפוש סבלני מתמיד, אבל הצבתי כללים כדי לא לפשוט רגל. ככה זה גם בדיג - ישנם ימים שלמים בלי אף דג בחכה ופתאום אחד, שניים שלושה, ואז שוב חיפוש בלי לדעת מתי יעלה האוצר הבא בחכה.
עוז: מתי החל האוסף הזה וכיצד הוא גדל?
גידי: התחלתי בקניית בובה של בן גוריון בחנות ב"מיני ישראל". בעת שהותי בארה"ב, בשנים 2008-2007, התחלתי לרכוש בחנויות ובאיביי דמויות אמריקאיות והמשכתי והמשכתי והמשכתי.....
עוז: איך המשפחה התייחסה לתחביב הזה? כחוקר של התחום הזה, נתקלתי בלא מעט אספנים שנשותיהם שונאות את התחביב הזה.
גידי: אני אמנם גרוש אבל לא בגלל זה. הילדים שלי מחבבים את האוסף. אנקדוטה משעשעת: כשבני היה בן חמש כמעט רבתי אתו על בובת פלסטיק של נפוליאון רוכב על סוס, שאותה רכש במקדונלד בשביל האוסף האישי שלו. הבת שלי העבירה לאחרונה את השם שלי לכאן 11, והם עשו עלי סרטון ל״דוקותיים״. גם מי שלא מתלהב מאד (בת הזוג הנוכחית שלי) מכבד את האוסף, עזר לי בצילומים שלו (אחות של בת זוגי צילמה) וגם קונה לי פסלונים ובובות לאוסף בימי הולדת.
עוז: מה הפריט הכי אהוב עליך באוסף ולמה?
גידי: בן גוריון. הוא היה הראשון באוסף והוא תמיד היה בעיני דמות מרשימה במיוחד.
עוז: האם יש אוספים דומים לשלך בארץ או בעולם?
גידי: אני לא מודע למשהו בסדרי גודל שלי. הייתי אפילו פעם בתערוכה במוזיאון האריזות בלונדון שהיו בה פחות פריטים משיש לי...
עוז: אין ספק שהיחס לפוליטיקאים בישראל השתנה מהקצה לקצה. בעבר התייחסו אליהם בהדרת קודש, כמו אל נפילים או כוהנים במקדש.
גידי: בוודאי, ספק אם בעבר מישהו היה מעז להחזיק אוסף כזה בדירתו, שהוא במידה מסוימת סוג של קריקטוריזציה של מנהיגים או למצער האנשה שלהם. איבדנו מזמן את התום. אגב, יש לי קופסון של ביבי וגם דמות של מצוירת של מטרושקה שבתוכה נמצאים ראשי ממשלות קודמים.
עוז: האם פוליטיקאים יודעים עליך? היה לך איזה אפיזודה משעשעת בהקשר הזה?
גידי: לא זכור לי.
עוז: אתה עצמך לא נמשך לעשות בובות כאלה במו ידיך? אני עצמי הייתי מת לדעת לכייר בובות. אני מת על Naive Art. לא בטוח שהאוסף שלך נופל בקטגוריה הזו, אבל אולי מקצת מהפריטים.
גידי: לגבי פיסול אני חסר כל יכולת טכנית בנדון. יש לי פסלון של מובראק שאמא שלי פיסלה לי. היא מוכשרת...
עוז: כמה פריטים מונה האוסף שלך?
גידי: כיום הוא כולל כחמש מאות (500) פריטים - דמויות של פוליטיקאים מן הארץ ומהעולם, כולל פסלונים, בובות לסוגיהן, ברווזי גומי, בובות פנקו, נרות, מלחיות ופלפליות, בקבוקים, מציתים, מטרושקות (רוסיות), קגנרים (דמויות קטלוניות שעושות את צרכיהן) ועוד.
עוז: בתור אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל של ברצלונה אני כמובן מכיר את הקגנרים (כולל של שחקני הקבוצה) שנמכרים בחנויות המזכרות. כמה שווה האוסף שלך?
גידי: הוא שווה רק לי. חשוב להדגיש שאני מגביל את עצמי בקניה לעד 20 דולר לפריט ומשתדל לא לחרוג.
עוז: היכן אתה מאחסן את כל הפריטים?
גידי: כמעט הכל מוצב בארונות זכוכית בסלון דירתי. הכפולים במשרד באוניברסיטה.
עוז: תודה רבה על הריאיון ויישר כח. נאחל לפוליטיקאים שלנו בובות יפות בויטרינה ולנו את שינוי שיטת הבחירות, כפי שכתבת בספרך.
מקורות
גידי אוסף בובות של מנהיגים ופוליטיקאים, דוקותיים, כאן11, 23.3.2021.
בובה של פוליטיקאי: תערוכה בחוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית. 28.12.209.