top of page

ביצי קינדר

ראיין וכתב: עוז אלמוג, 2022



רקע

"ביצת קינדר", הידועה גם כ"ביצת הפתעה", היא ממתק שוקולד לילדים בצורת ביצה המכילה צעצוע קטן להרכבה.ביצת ההפתעה נקראה כך על שם ביצי הפסחא שנוצרים נהגו להסתיר ולבקש מילדים למצאם.ביצת הקינדר הומצאה באיטליה ב-1968 על ידי ויליאם סליס, עובד ביצרנית השוקולד "פררו".

ב-1968 פיתח מישל פררו (Michele Ferrero) מהעיר אלבה באיטליה, שהיה בן של שוקולטייר, שוקולד מיוחד לילדים ולילדים ברוחם - אצבעות שוקולד. בהמשך נוספו במפעל המשפחתי ("פררו") עוד מוצרים למותג וביניהם ביצת ההפתעה הידועה שיצאה לשוק ב-1974. הצעצועים מעוצבים ומיוצרים בעיקר על ידי "פרודוציוני אדיטוריאלי אפרילה", חברה קטנה הנמצאת בטורינו שבאיטליה, ומנוהלת על ידי האחים ולריו ורוגרו אפרילה.

"קינדר סורפרייז" ((Kinder Surprise, הידועה בישראל גם כ"ביצת הפתעה" או ביצת קינדר, הוא חטיף בצורת ביצת תרנגולת. ה"קליפה" של הביצה עשויה משכבה חיצונית של שוקולד חלב ושכבה פנימית של שוקולד לבן. פנים הביצה חלול ומכיל ביצת פלסטיק קטנה וצהובה, כצבע החלמון.

"קינדר ג'וי" (Kinder Joy), הוא חטיף קטן עם הפתעה הדומה בצורתו לצורת הביצה המקורית אך בעל עטיפת פלסטיק (ולא עטיפת נייר כסף כמקובל) שנחצה לשני חצאים כשבאחד ישנה הפתעה ובחצי השני שני כדורי ופל בתוך קרם אגוזים, כשבאמצע מודבקת כפית פלסטיק לאכילת הממתק. הרעיון של החטיף נוצר כשהובחן שיש בעיה עם החטיף המקורי בארצות חמות. ההובלה של השוקולד בביצה המקורית בעייתי, וכמות הנפל הייתה גדולה מאוד. חטיף זה אינו רגיש להובלה בחום ולכן מתאים לארצות חמות, כמו ישראל. בחלק מהמדינות נמכרות שתי הגרסאות של החטיף. הקינדר ג'וי הוא תוצרת איטליה.

ביצי הקינדר, היו אחד הממתקים האהובים בעיקר על ילידי שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים (דור ה-Y ודור ה-Z).


הביקורת על הממתק-צעצוע

ביצי קינדר נאסרו להפצה בארה"ב, תחילה בשל חוק האוסר על יבוא ועל שיווק מוצרי אוכל ובתוכם צעצועים, ואחר כך משום שמינהל הבטיחות בארצות הברית קבע שמוצרים דומים לביצי ההפתעה של קינדר נועדו גם לילדים מתחת לגיל שלוש ובכך עוברות על תקנות הבטיחות של מוצרי מזון ותרופות (הילדים עלולים להיחנק מבליעה או שאיפת החלקים הקטנים במוצר). ב-2017 דווח בתקשורת האמריקאית על ההברחות הרבות של המוצר לארצות הברית ועל חיקויים למיניהם.

ב-2018 בוטל האיסור על יבוא ביצי הקינדר בארה"ב והחלו לשווקן בינתיים רק בגרסה הפלסטית של קינדר ג'וי.

ביקורות על המוצר נמתחו גם מהיבטים אחרים: כך למשל, בשנת 2016 נחשף כי את הצעצועים של ביצי קינדר מייצרים ילדים ברומניה הנמצאים בתנאי עבדות קשים.

באותה שנה בגרמניה, נעשה ניסיון בידי הארגון פוד וואטש ליצור בהלה סביב רכיבים מסוכנים או מסרטנים שהיו לדעת אנשי הארגון, בשוקולד.

היו גם דיווחים על מציאת תרופות ואף סמים בביצי הפתעה, בעיקר מתוצרת חברות חקייניות וכן דווחו ניסיונות הברחה מהכלא באמצעות ביצי קינדר.

המוצר בישראל

ביצי הקינדר יובאו לראשונה ארצה בשנת 1994 על ידי חברת חברת "ליימן שליסל". בשנת 2007 הפסיקה החברה לייבא אותן לארץ ובמקומה הוחלט לייבא את המוצר חליפי "Kinder Joy". ציון דיה, מנהל חטיבת פררו בליימן שליסל בישראל הסביר בראיון את הסיבות להפסקת היבוא ארצה:

"לפני קצת יותר משנה הפסקנו את המכירה של ביצת הפתעה שוקולד", הודה דיה. "עברנו לביצת הפתעה קינדר ג'וי, שזה מוצר יותר מתוחכם, והרבה יותר מיוחד. [...] אם היית נוגעת בביצה הישנה בקיץ, היא היתה נהפכת מים, עד שלפעמים נאלצנו לאסוף את המוצרים מהחנויות. דיללנו את האספקה לחנויות ממוזגות בלבד, הפסקנו את המכירה בקיץ והנזק היה עצום. כשקבוצת פררו פיתחה את קינדר ג'וי נכנסנו לפיילוט בשוק הישראלי, כדי למכור את המוצר הזה כל השנה - גם בקיץ וגם בחורף. עטיפת הפלסטיק הופכת אותו לעמיד לחום. הסיבה השנייה היא שלביצת ההפתעה המקורית יש המון חיקויים מסין ומטורקיה, וכך קשה להיות מיוחד. אבל אין לאף אחת מהן אריזת פלסטיק, שמכילה הפתעה בחצי מהביצה! [...] יש מדינות באירופה שעדיין מוכרות אותה בתקופת החורף, ובקיץ עוברות לקינדר ג'וי. [...] צרכנים שלחו לנו מכתבים, וכתבו שהם מתגעגעים למוצר הישן". (קריסטל, 2009).

ב-2015 עשתה ביצת "הקינדר סופרייז " קמבק. בראיון ל-Ynet אמר היבואן יורם בראל, מחברת בראל אלון (חברה שעוסקת בייבוא מקביל של מאות מוצרים. ביצת קינדר סופרייז זה רק אחד מהם): "קינדר סופרייז נקנה באירופה (ורשה פולין) וקינדר ג'וי נקנית בדרום אפריקה. ההגעה המחודשת של ביצת קינדר סופרייז לארץ, היא בזכות ייבוא מקביל. היו בעבר נגלות של ייבוא כזה שהציפו את השוק בחדווה ולא יספו. הייבוא האחרון היה ב-2013, ייבוא חד פעמי של "פרימיום שיווק" (קריסטל, 2015).

"קיים הבדל בין שתי הקינדר: קינדר סופרייז עטופה בעטיפה דקה מאוד וזו בעצם ביצת שוקולד, שתוכה חלול, צד אחד של "קליפתה" - שוקולד חלב והשני: שוקולד לבן.

קינדר ג'וי בנויה אחרת: רק עטיפתה ביצתית. התוכן שלה מורכב מקרם חלב אותו יש לאכול במיני כפית המצורפת לביצה. בתוך הקרם טמונים שני עיגולי וופל, ממולאים בקרם אגוזים. בקיצור, לא מדובר בכלל בביצת שוקולד. בשני סוגי הממתקים יש צעצוע להרכבה, בתוך או לצד חלל הממתק.

לאחרונה קינדר ג'וי התפלגה מגדרית, לשני סוגי ביצים: לבנים (תכלת) ולבנות (ורוד). הצעצועים החבויים בביצה התפלגו בהתאם, אם כי יש גם צעצועים זהים בשני סוגי הביצים.

לביצת קינדר יש היום בישראל שתי מתחרות: שלישיית ביצי שוקולד של נסטלה והמתחרה הנפוצה יותר -שלישיית ביצי שוקולד של 'שמחה זה אנחנו'" (קריסטל, 2015)

דן לסרי, הוגה הדעות ומוביל זרם החינוך הדיאלוגי בישראל השתמש בביצת הקינדר כמטאפורה. ב-1998 הוא פרסם ספר בשם "חינוך בביצת הפתעה", ובו כל צמד דפים פתוח דן בקצרה בנושא מעניין בתחום הצמיחה וההעצמה האנושית, והחינוך הרצוי לעומת המצוי (לסרי, 1998).

רשתות שיווק שונות השתמשו ברעיון ביצת ההפתעה משוקולד ובו צעצוע לקידום מבצעים שלהם.

בשוק המשחקים הדיגיטלים לילדים קיימים לא מעט משחקים ששמם או נושאם הוא ביצת הפתעה ובה צעצועים שיש להפעילם או להשיגם, על שם ביצת הקינדר.

ביצי הקינדר כאובייקט אספני

באירופה, הפופולריות של ביצי קינדר התפשטה אל מעבר לקהל היעד, ונהפכה לתופעת קאלט גם בין מבוגרים רבים. קיים שוק משגשג של אספני צעצועים של ביצי קינדר, במיוחד בגרמניה, שם היצרנים כוללים צעצועים איכותיים יותר מאשר במקומות אחרים (בגרמניה קיימים שווקים וחנויות של קינדר וכן תערוכות שנתיות).

הנושא העיקרי של איסוף הצעצועים הוא סדרות מתחלפות של דמויות קטנות (לא בהכרח להרכבה), שאמורות להמצא בכל ביצה שביעית. דמויות תקופתיות מופיעות בסביבות החגים הנוצריים, כדוגמת מהדורה מוגבלת של דמויות מסיפור לידתו של ישו, שהופיעו בסביבות חג המולד, וביצי ענק שיצאו בחג הפסחא.

בכל שנה יוצאות מעל 100 הפתעות. קיימות סדרות שייחודיות למדינות מסויימות. למשל, "קינדר סורפרייז מקסי" (ביצים גדולות יותר). בשביל מי שאוסף גם את הפתקים והאריזות בעיצובים השונים ובשפות השונות - זה מבחר אינסופי.

בחנויות אספנות נמכרים עזרי איסוף. כך למשל, קופסה המתאימה לאיחסון הבובות.

בעולם קיימים מספר מועדונים של אספני קינדר. כך למשל מועדון האספנים של הממלכה הבריטית.

כידוע הפייסבוק כוללת אינספור פורומים של אספנות, כולל בתחום הקינדר. כך למשל דף הפייסבוק Kinder Collectors News ודף הפייסבוק Kinder Joy and Lickables toy Collectors Club PH

כמו ברוב סוגי האיסוף גם בתחום אספנות הקינדר פלטפורמת ה-Ebay מהווה זירה שוקקת אספנים.

רוב האספנים הישראלים מתקשרים ביניהם ישירות לצורך החלפות ומכירות.

אוסף אלכס סגיידקובסקי

על התערוכה באתר

ביצי ההפתעה של קינדר היו חלק בלתי נפרד מעולם הטעמים, האסוציאציות והזיכרונות של דור הילדים של שנות התשעים וראשית המילניום בישראל. מבחינה סמלית ומעשית הן משקפות את עידן השפע והגלובליזציה שבו הם גדלו והתעצבו.

קשה לדעת כמה אספני ביצי קינדר יש בישראל, אבל לפחות אחת מהן זכתה לחשיפה תקשורתית. בכתבה שהתפרסמה ב-2007 ב-Ynet סופר על אדריכלית נוף בשם נורית יוסף (בת 42 באותה עת) שמחזיקה אוסף של 13,000 פריטים. בראיון איתה היא סיפרה כמה דברים מעניינים על האוסף הזה:

- "האוסף ממגנט ופשוט רוצים לגעת בו ולשחק בו, וזו בעיה ענקית כשבאים לכאן ילדים שנמשכים להפתעות".

- אותן הוראות יכולות להיות שוות הון לא קטן מהסיבה שהוראות בשפות שונות "מטריפות" את האספנים: "אנשים לא יודעים איזה אוצר היה להם ביד. ההוראות בעברית נחטפות, והפתעות נדירות שכולם זרקו בשלוות נפש במשך השנים מתומחרות כיום בסכומי עתק".

- למרבה הצער לארץ מגיעות סדרות מיושנות, ומגוון ההפתעות מעציב לאור הכפילויות הרבות. ב"מעבדה" הביתית שלה, שבה מסודרים בסדר מופתי ארגזים שלמים שמלאים במאות הפתעות, מבלה נורית המון שעות. "הכוח שלנו כאספנים זהו מאגר ההחלפות - אנו דואגים אחד לשני, וכאן יש אלפי חלקים מהם אני מנסה לבנות פריט אחד מושלם, כי אחרת הוא לא 'זכאי' להיכנס לאוסף".

- במרתף קרטונים המקוטלגים לפי שנות ייצור, סוגים, קבוצות ומינים כשהכמות אינה נתפסת: "אני לא אשקר ואודה שהשקעתי אלפי שעות בהתעסקות עם האוסף. אבל זו השמחה שלי וזה מה שעושה אותי מאושרת. אני יותר שמחה לקבל הפתעות מאשר מתנת יום הולדת".

- מי שמתלהב קצת פחות מכל האובססיה הוא בעלה כושי, שמביט בעיניים זועמות על הארון הגדוש באלפי הדמויות: "התחתנתי עם שריטה, לא עם אישה. אתה צריך לראות מה קורה כשחוזרים מחו"ל: שלושה ימים אין לה שום דבר אחר בראש אלא רק ההפתעות שהביאה, ומה החליפה, ורישומים ומחשבים, וקטלוגים. ואז באים האספנים וכל הבית כמרקחה וכל מה שאני שומע זה 'יש לך את ההוא, ואולי את זה, וחסר לי את החלק, ואולי נחליף את החלק של זה' – זה פשוט הורס לי את הבריאות ואני משתדל להתרחק מזה".

- נורית מדברת על ההפתעות משל היו חיות נכחדות: "אני פונה לכל מי שיש לו הפתעות או חלקים: אני אגיע לאסוף, אבל אנא, אל תשליכו את ההפתעות לפח. יש להן כאן בית ואני אשמח לקבל כל פיסה וכל חלק שיש לכם." (דור, 2007).

התמונות בתערוכה באתר הן של שני אספנים:

אלכס סגיידקובסקי (Alex Sagaidakovski) נולד בבלארוס ב-1984 ועלה לישראל ב-1999 בהיותו בן 15. עובד כיום כמהנדס אלקטרוניקה. בשיחה עימי הוא מספר: "כמובן שיש לי קשר רגשי עמוק לאוסף, אבל אני לא בטוח שזה קשור דווקא לישראליות שלי. האוסף התחיל כשהייתי בן 9-10. אז גרתי עוד בבלורוסיה והייתי נוסע לאיטליה בקיץ (משלחות הבראה לילדים שגרו ליד צ'רנוביל). כשעליתי לארץ כמובן שלקחתי את האוסף איתי והמשכתי לפתח אותו כאן. הכרתי מספר אספנים בארץ ונהגתי להיפגש איתם ולהחליף צעצועים (באותה עת האינטרנט עוד לא היה מפותח במיוחד). האוסף היה תקופה ארוכה בתצוגה בבית של ההורים שלי. היום זה מגיע בגלים: לפעמים אני לא נוגע באוסף שנים (צבא, ילדים קטנים וכו') ולפעמים חוזר לזה."

דפנה הוד אלוש נולדה (1976) וגדלה בחולון. בשיחה איתי היא מספרת: "אני לא הכרתי עוד ילדים בסביבתי שאספו "קינדר". למעשה כשהתוודעתי לראשונה לקיומן הייתי כבר בת 13-14. לתחושתי בלבד, אלו שנולדו כמה שנים אחרי - זה מדבר אליהם יותר. שיא האיסוף שלי היה בגיל הנעורים המאוחרים בואכה 20 פלוס. כילדה אספתי המון דברים (ובעיקר לא זרקתי המון דברים) כמו עטיפות שוקולד, מפיות (שני אוספים שאני מתמקדת בהם יותר היום - בין היתר, אבל ממקום אחר) זהבים, מדבקות, מכתביות, מחקים (שלדעתי היה תחום איסוף מאוד פופולרי באותה תקופה) גלויות, פרסומות מהעיתונים וכו'.

בתור ילדה יחסית מתבודדת לא הייתי מאוד מעודכנת במה שאוספים/מתעניינים בני גילי. אני כן יודעת ש"חבורת הזבל" שאני אישית לא ממש חיבבתי, היתה להיט תקופתי וכן "הדרדסים" (גם לי היתה מחברת בה הדבקתי דברים שקשורים לסדרה).

אני חושב שאוסף הקינדר מדבר לשני המגדרים. ההפתעות מאוד מגוונות וכל אחד יכול למצוא את הדברים שהוא אוהב בהן. בשנים האחרונות "קינדר" החלו לשווק ביצים ורודות וביצים תכולות עם הפתעות שמזוהות לכאורה יותר עם בנות או בנים. אני פחות אוהבת את החלוקה הזאת.

אני לא יודעת אם יש הרבה אספנים בארץ וגם לא יודעת אם יש אגודה עולמית. כשהתוודעתי לעניין של פייסבוק וקהילות וכו' כבר לא ממש הייתי בעיניין של "קינדר". היום אני מתעניינת יותר בישראליאנה בכללי וקרמיקה ישראלית בפרט. העובדה שיש בימינו אפשרות לקנות סדרות שלמות באי-ביי הפחיתה מבחינתי את הכיף, כי גורם ההפתעה והעיסוק בלהשלים סדרות הלך קצת לאיבוד. אני עדיין רוכשת לפעמים ביצי הפתעה לבנות שלי, כשאני נתקלת בסדרה חדשה שיצאה - מתוך איזשהו הרגל וגם סקרנות - אבל לא יותר."

ב 2018 מלאו למותג "קינדר" של "פררו" חמישים שנה ודפנה החליטה להקדיש לאוסף בין השלושים שנה שלה פוסט בבלוג האישי שלה. וכך כתבה:

"הפתעעעהההה! מה אומרת לכם המילה הפתעה? בדרך כלל נשמעת כמו משהו משמח, לא? משהו שלא ציפינו לו, מישהו שלא ציפינו לו. אני מגלה יותר ויותר שכאדם בוגר קצת קשה לי להיות מופתעת - אילו הפתעות לטובה (עם דגש על טובה - לצערינו לפעמים יש "הפתעות" לא משמחות) אנחנו "הגדולים" מכירים? ביקור לא צפוי של קרוב משפחה מחו"ל, למצוא משהו מסקרן שנזרק ברחוב (אני אני אני... העיניים תמיד על הרצפה ומסביב), מסיבות הפתעה (למי שזה הקטע שלו), סופ"ש מפנק? (האמת בתור יושבת בית רצינית - לא הפתעה מהנה במיוחד עבורי) לקבל החזר מס, סדרה חדשה ומסקרנת בטלויזיה או לגלות בחנות ספר בדיוק על נושא שמעסיק אותך עכשיו, חבילה מ"אמזון" שאמנם אני יודעת מה מגיע כי אני הזמנתי - אבל עדיין זה כיף. הפתעות של מבוגרים... כיף להיות מופתעים לטובה - זה משנה משהו בשגרה, מנער קצת, מעלה חיוך.

אף פעם לא רציתי להיות גדולה - כשהייתי חושבת על השאלה המפורסמת - "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?" - התשובה היתה "אני לא רוצה להיות גדולה" (גבוהה כן - מאוד רציתי, זה לא ממש עזר) אבל הזמן נותן את אותותיו. הגוף מתבגר – כי זה מה יש ובסופו של דבר זה מה שאנחנו רוצים שיקרה. אבל בפנים אני לא יום מעל שתים-עשרה. וגם השתים-עשרה שלי דאז היה אולי מקסימום שמונה. ואני אוהבת להיות מופתעת. ככה שלא ממש מפתיע שהאוסף הכי עקבי שלי עד היום, הוא צעצועים מביצי הפתעה.

כמו ילדה אני מתרגשת לראות "מה יצא לי?", ומאושרת לגלות שיש סדרה חדשה בחנויות. וכמובן נהנית מהשוקולד - כי אין על שוקולד.

בבית שלנו נכון להיום יש שלושה ארגזים ענקיים מלאים צעצועים קטנים ועוד שני ארגזים לפחות שמכילים את האריזות והוראות ההרכבה של הצעצועים הללו. וזה עסק מתמשך. זה אולי נשמע הרבה – אבל האמת היא שלמול הפוטנציאל של כמות ההפתעות הקיימות – האוסף שלי די קטן.

איך האוסף שלי התחיל?

ראש השנה 1988, אני מקבלת מהדודים שלי מתנה לחג, קופסה תמימה למראה ומושכת עין במיוחד של בית מקרטון ואיורי דונלד דאק עליו - ובתוכו שוכנות בנחת שש ביצים. ביצי שוקולד "קינדר". לא נתקלתי בכזה קודם לכן. פותחת ביצה ראשונה – שוקולד טעים!!!! ובפנים הפתעה. דגם מכונית גרר שגוררת מכונית קטנה נוספת. מסתמנת התלהבות מהדגם המתוק. פותחת ביצה שניה, אפשר להתעלות על זה? דמות של האחיין של דונלד דאק להרכבה. עם מדבקות וסטריפ קומיקס קטן וצבעוני, אחריו בית קטן עם צבעים, בובת הלבשה וכך הלאה, אחת יפה יותר מהשניה.

גיחות לפיצוציות המקומיות של חולון מגלות ביצים כאלו למכירה, ובהן בין היתר דמויות להרכבה של הפנתר הורוד!!! אחת הסדרות המקסימות שהיו. ועוד דגמי מכוניות, דמויות, פאזלים וצעצועים קטנים. באמת אין גבול להפתעות. וכן, יש סדרות. יש לאן לשאוף וצריך להשלים. כמה זה חכם מהבחינה השיווקית לפנות ליצר האספני - להשלים סדרה. אני זוכרת נסיונות לרשרש את הביצים כדי להרגיש אם כבד יותר או קל, עם הרבה חלקים או פחות בשביל לנסות לנחש מה בפנים ולהצליח להשלים סדרות.

בהמשך, שנות ה-90. הקופסאות של השלישיה - שלוש ביצים בקופסה עם הבטחה שבכל קופסה לפחות דמות אחת צבועה ביד (הכוונה לסדרות המרכזיות שאינן מיועדות להרכבה). למסע האיסוף וההתלהבות מצטרפת אחותי היקרה, ואנחנו מתחילות מסורת כיפית של קפה ופתיחת הפתעות, במטבח של ההורים - תודו ש"קפה והפתעה" נשמע לא רע, במיוחד מתאים לאחר צהריים חורפי. הסדרה המרכזית הראשונה שנתקלתי בה – "רנופלה" סדרה של צפרדעים באתר סקי. חייבת את כולם, לא? עד היום חסר לי אחד - "טומי קמפיונה" שמו - שיצא בזמנו רק לאחיין שלי. הדודות (אנחנו) ניסו לשכנע את האחיין שיחליף איתנו את הצפרדע החסר ונתקלנו, בצדק, בסרוב. (אסף, טומי עדיין אצלך?)

היו תקופות במהלך השנים שפחות אספתי ולא הייתי כל כך בעניינים. מה גם שבשלב מסוים הפסיקו לייבא את ביצי השוקולד הרגילות לישראל ובמקומן שיווקו את "קינדר ג'וי" (הביצה מהפלסטיק - צד אחד כדורי שוקולד בקרם ובצד השני הפתעה) שיועדו לארצות החמות יותר, מאחר ונטען שהביצים הרגילות לא עומדות בתנאי מזג האויר הישראלי. אני אישית פחות התחברתי לגרסה החדשה אבל אין ספק שהשינוי בגודל האריזה יצר אפשרויות להפתעות מגוונות יותר. לפני כשלוש שנים חזרה הביצה המקורית לארץ יחד עם סדרת "המיניונים". אבל בדרך פספסנו כמה להיטים כמו סדרת "ברבאבא", או את חגיגות ה40 לסדרות הקלאסיות (Funnyversary) של הדמויות הצבועות ביד של שנות ה-90. מזל שאפשר לעשות השלמות בEbay.

אפשר למצוא פריטים בשווקים ובחנויות "יד שניה". אני מוצאת את עצמי לא מעט מחטטת בשקיות מלאות קטנטנים ומוצאת פריטים להשלמה. (בכלל אם הילדים שלכם אוספים כל מיני דמויות זה פתרון לא רע. אפשר למצוא בזול יותר מאשר לקנות חדש בחנות וגם להמנע ממפח הנפש כשיוצא לנו משהו שכבר יש לנו). רק שימו לב שלפעמים עלול להיות חסר חלק שלא היינו מודעים אליו. אבל במחיר בדרך כלל של 2 שקלים פלוס מינוס זה לא סיכון גדול. אם מכירים את הדמות אפשר לנבור ולחפש את החלק החסר, לפעמים זה עובד.

אם אתם רוצים ספציפי הפתעות של "קינדר" (כי יש המון סוגים של הפתעות קטנות בימינו) לרוב ההפתעות של קינדר יש סימון. קצת קשה לעקוב אחרי המספור של ההפתעות. עד 1990 בערך כמעט ולא מספרו את הצעצועים, לפעמים יש סימון של "פררו". משנות ה-90 עד 2004 צעצועים שיצאו באירופה מלבד גרמניה ואוסטריה סומנו במספרי K ולאחריהם השנה ומספר הפריט בסדרה. בגרמניה ואוסטריה היה ליין אחר של צעצועים שנחשבים לאיכותיים יותר והם מוספרו בצורה שונה - לסדרות גם ניתנו שמות. מ-2004 ייצור הצעצועים עבר לידי MPG Magic Production Group והייצור הפך להיות אחיד לכל המדינות. המספרים החלו להיות מסומנים בסדרות כמו S-43, 2S-059, NV069 וכו'. הסדרות האחרונות שהגיעו לארץ מסומנות כרגע כ- EN551, EN202.

כמובן שאפשר לרכוש בebay סדרות שלמות והפתעות בודדות. יש כמה סדרות יקרות ונדירות יותר אבל הרוב במחירים סבירים מאוד. אני באופן אישי נהנית יותר מלהיות מופתעת ופחות משקיעה ברכישה לשם השלמת סדרות – אבל יש כמה סדרות שהן חובה מבחינתי ויבוא יום ואשלים.

לגבי איחסון אין לי טיפים מקצועיים. רק אלו שנוחים לי ומוצאת אותם נחמדים. כמובן שגם אני מחפשת איפה להשתפר בעניין - אם יש לכם רעיונות מוצלחים אשמח לשמוע. בגדול אני ממיינת לפי סדרות ומאחסנת בשקיות פס סגור. קיים סיכון שהצבע אולי ישתפשף, למקרה זה יש קופסות מחולקות, כך שאפשר לראות ולהפריד בין ההפתעות. בשיטוטיי ברחבי הרשת גיליתי שיש קופסאות אקריליק שקופות מחולקות הניתנות גם לתצוגה - פתרון נפלא לאבק. לעת עתה לא מצאתי קופסאות כאלו להזמנה לארץ, אבל עדיין מחפשת ואעדכן כשאמצא. הפתעות שאני אוהבת במיוחד וממש חשוב לי שהחלקים שלהן לא יתפזרו, אני שומרת בנפרד בשקית קטנה עם הפתקית - לא תמיד הקפדתי ויש לי שפע של חלקי הפתעות מפוזרים ולנסות למצוא למה כל דבר שייך זו משימה לא פשוטה. עדיף להמנע מראש. הפאזלים אצלי מורכבים וכל אחד שמור בניילון צלופן במצב שטוח. אני רכשתי גם קופסאות פלסטיק זולות שמיועדת לאיחסון מזון ומאחסנת בהן סדרות ממויונות.

קיימים קטלוגים. יש לא מעט אספנים ברחבי העולם שנהנים לאסוף את הדמויות. בקטלוגים יש מחירים וכל דבר נלקח בחשבון. הפתקים של הוראות ההרכבה, המדבקות, האריזות. יש משמעות גם לוריאציות למשל פתקים בשפות שונות, שינוי צבע, מקור (מדינה) של כל הפתעה, התייחסות לזיופים (כן, מסתבר שיש גם כאלו כשזה מגיע להפתעות נדירות ויקרות).

זו כתובת האתר של ההוצאה לאור של הקטלוגים.

חשוב לזכור שההפתעות לא מיועדות לילדים קטנים מגיל 3 ואני אישית שומרת בשבע עיניים גם על ילדים גדולים מזה, כי החלקים קטנים ועלולים לנדוד לפה בהיסח דעת.

היה קשה מאוד לבחור איזה הפתעות מהאוסף להציג פה, אז ניסיתי לבחור את האהובות עליי ביותר.

אם להודות באמת, הטעם שלי קצת השתנה. האוספים שאני מתמקדת בהם היום הם אחרים, אבל עדיין אני לא עומדת בפיתוי לפתוח כל פעם קופסה חדשה ולראות מה מתחבא שם בפנים. כי בסופו של דבר ההפתעה היא כל הכיף."


מקורות



bottom of page