כתב: עוז אלמוג
היוזמה
פורטל אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית הוא פרויקט של מחקר, תיעוד ולימוד החברה הישראלית. הפרויקט פעל במסגרת קתדרת אונסק"ו למחקר ולימוד של שונות תרבותית באמצעות האינטרנט באוניברסיטת חיפה, ובחסות מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון.
תיעוד בתי הכנסת והמתפללים היתה יוזמה של אנשים ישראל ונעשה באמצעות ראיונות וצילומי שטח. מדובר במעין מסע אתנוגרפי לבתי כנסת ייחודיים ברחבי המדינה ולקהילות-תפילה מגוונות.
כלל התמונות שצולמו בפרויקט הועלו לראשונה בפורטל "אנשים ישראל", שירד לפני כעשור מהרשת, ובקרוב יעלו גם בפורטל זה.
צילום: אלי קובין ועוז אלמוג, 2011
צוות הפרויקט
פרופ' עוז אלמוג , מהחוג ללימודי א"י באוניברסיטת חיפה - היוזם והמנהל של המיזם.
ד"ר תמר אלמוג מהחוג ללמידה הוראה והדרכה באוניברסיטת חיפה - אוצרת התערוכה. מוטי רייך, מנהל אתר איגוד בתי הכנסת שעל יד ארגון איילת השחר.
אליהו קובין, צלם מוביל בעיתונות החרדית (משפחה, בקהילה, קו לעיתונות ועוד)
אליעזר היון, בעל טור באתר Ynet יהדות ומחבר ספרי הגות יהודית.
צילום: בועז בן ארי, 2011
התערוכה
התערוכה, שסיכמה את הפרויקט והציגה טעימות מהתיעוד, הוצגה במרץ 2011 בגלריית "הרוח הישראלית" באוניברסיטת חיפה. התערוכה ליוותה את "הכנס הישראלי השלישי לחקר רוחניות עכשווית". ממצאי המחקר האתנוגראפי של בתי כנסת הוצגו באחד ממושבי הכנס שכותרתו היתה: "יהדות ישראלית היום".
תיעוד בתי הכנסת
במדינת ישראל יש למעלה מ-15,000 בתי כנסת (בבני ברק לבדה יש למעלה מ-1000 ובירושלים כ-1,500). מטרת המחקר היתה כפולה: א. למצוא את המכנה המשותף, כלומר להגיע להכללות סוציולוגיות אודות קהילות המתפללים ברחבי המדינה (הדגש על הממד האנושי-התנהגותי) ב. לתעד את בתי הכנסת הייחודיים בהיבטים שונים. למעשה כל בית כנסת מיוחד בדרכו, אולם אנו חיפשנו ייחודיות יוצאת דופן.
הן את המכנה המשותף והן את הייחודיות הגדרנו באמצעות מגוון רחב של מאפיינים (משתנים): המבנה הארכיטקטוני, עיצוב הפנים, הרקע ההיסטורי, המיקום, פריטים מיוחדים (למשל ארון קודש, או ספרי תורה), הקהילה המתפללת ועוד. את ההמלצות על בתי כנסת בעלי ייחודיות כלשהי קיבלנו ממנהיגי קהילות, מאנשי תקשורת, מאתרי אינטרנט מגוונים, ממדריכי טיולים, ממומחים שונים (ארכיטקטים, קבלנים, חוקרי יהדות, חוקרי חברה ועוד) ומאנשים פרטיים המתעניינים בתחום.
המגוון גדול והפיקנטריה ססגונית: החל בהיכל הענק של חסידות בעלז בירושלים, דרך בית הכנסת בבה"ד 1 ועד לבית כנסת בקרון האחורי של רכבת ישראל, בית כנסת משפחתי בשוק הפשפשים או בית כנסת אקולוגי-רוחני של קהילת בעלי תשובה (עם ארון קודש עשוי בוץ) בקיבוץ בעמק בית שאן.
סך הכל תועדו בפרויקט כ-100 בתי כנסת ברחבי הארץ (בכ-5000 תצלומים). מטבע הדברים, הרשימה אינה ממצה את כל סוגי בתי הכנסת בארץ (המושג "ייחודיות" הוא לכשעצמו מעט סובייקטיבי), אולם יש בה כדי לתת פנורמה מעניינת, הן על עולם בתי הכנסת במדינת ישראל והן על עולמן של הקהילות הדתיות והמסורתיות בתוכה.
הפרויקט פורסם גם בפייסבוק, שהיווה עבורנו הן כלי למשוב על הבחירות שעשינו, והן מקור לקבלת מידע נוסף על בתי כנסת שמצדיקים תיעוד.
כאמור, כל בית כנסת ברשימה עומד בזכות עצמו ותיעודו הפרטני הוא סיבה מספקת למחקר סוציו-היסטורי, אולם דווקא המקבץ הוא שחושף תהליכי עומק כלל-חברתיים.
לפרויקט ניתן דגש צילומי-אתנוגראפי מובהק. בניגוד לאלבומים ולאתרי אינטרנט, שהתמקדו עד אז בצילומי מבנה בית הכנסת והדרו ובממד ההיסטורי, אצלנו הושם דגש על חיי בית הכנסת היום ועל קהילת המתפללים, כמו גם על המרחב הפנימי שמשרת אותם. ניסינו לחשוף את הפרטים הקטנים שמספרים את הסיפור הסוציולוגי של המקומות הללו, כגון כיור רחצת הידיים, המטבחון, קופת הצדקה, מדפי הספרים והסידורים, הכיסאות, מחיצות עזרת הנשים, ומעל לכל את האינטראקציה האנושית.
לאחר מיון מקדמי ותוך כדי עבודת שטח חולקה רשימת בתי הכנסת שהרכבנו לקטגוריות הבאות:
1. בתי כנסת "סטנדרטיים"(בעלי מאפיינים שכיחים, ללא בולטות או ייחוד)
2. בתי כנסת עם זרם משתנה ומגוון במיוחד של מתפללים
3. בתי כנסת עם קהילת מתפללים הטרוגנית במיוחד
4. בתי כנסת בסביבה חילונית מובהקת
5. בתי כנסת המשמרים קהילה יהודית נכחדת
6. בתי כנסת פסטורליים (הם עצמם והסביבה שבה הם נטועים)
7. בתי כנסת גדולים במיוחד
8. בתי כנסת קטנים במיוחד (משפחתיים)
9. בתי כנסת (מניינים) ארעיים
10. בתי כנסת של זרמים דתיים וקהילות מיוחדות (לרוב זעירות)
11. בתי כנסת שהיו קודם משהו אחר או שהפכו למשהו אחר (למשל מסגד)
12. בתי כנסת עם צירופים בלתי שגרתיים (מכל סוג)
13. בתי כנסת המהווים סמלים וציוני דרך היסטוריים
14. בתי כנסת עם חפצים ו"גימיקים" מיוחדים
15. בתי כנסת עם עיצוב מונומנטאלי ו/או מיוחד (חוץ ופנים)
16. בתי כנסת עם סיפור לא שגרתי
מטבע הדברים, הרשימה אינה ממצה את כל בתי הכנסת הייחודיים בארץ (המושג "ייחודיות" הוא לכשעצמו מעט סובייקטיבי), אולם יש בה כדי לתת פנורמה מעניינת, הן על עולם בתי הכנסת במדינת ישראל והן על עולמן של הקהילות הדתיות והמסורתיות בתוכה.
כל בית כנסת ברשימה עומד בזכות עצמו ותיעודו הפרטני הוא סיבה מספקת למחקר סוציו-היסטורי, אולם דווקא המקבץ הוא שחושף תהליכי עומק כלל-חברתיים. מדובר במעין מסע אתנוגרפי לקהילות-תפילה מגוונות, שבו נחשפות ומודגמות גם תופעות חברתיות מרתקות.
מעבר לאיתור הייחודיות, התגלו לנו במהלך הסיורים גם מכנים משותפים בין בתי הכנסת, שמהם אפשר ללמוד על מקומו ותפקידו של המוסד הזה בהוויה הישראלית ועל מגמות חברתיות. להלן כמה עיקריות:
א. בית הכנסת הוא הרבה יותר ממקום תפילה ותפקודיו רבים ומגוונים, גלויים וסמויים - בין השאר בתחום העזרה הסוציאלית והסעד הנפשי, החומרי והמשפחתי.
ב. בית הכנסת הוא למעשה מרכז קהילתי חשוב, המהווה עוגן של זהות וחלון ראווה של השתייכות - לשכונה, ליישוב, לעדה, לקהילה ולעם ישראל. לכן הוא מטופח בהשקעה משותפת בלתי פוסקת, כמעין מקדש-מעט מקומי. במקרים רבים הוא מהווה לקהילה מה שהסלון בדירת המגורים מהווה למשפחה.
ג. לעתים בית הכנסת הוא השריד האחרון לקהילות אתניות שנמצאות בתהליך של היעלמות. ההתכנסות לתפילה, דרשה, לימוד, חגיגות ושמחות, היא גם מעין תזכורת לרקע ההיסטורי ולמכנה המשותף התרבותי.
ד. בית הכנסת יוצר מסגרת חברתית לאנשים זקנים שאין לה אח ורע בחברה החילונית. הוא גם מאפשר מפגש דורות מפרה ומכובד, הראוי למחקר בפני עצמו.
ה. בית הכנסת הוא בעיקרו (בעיקר בימי השבוע) עולם גברי סגור ובהיותו כזה הוא מאפשר לגברים להיפתח לעצמם ולזולתם.
ו. בחגים וסופי שבוע נוצר בעזרת הנשים מפגש חשוב מעניין, שיש לו תפקידים גלויים וסמויים עבור האישה הרווקה והנשואה (למשל איתור חתן פוטנציאלי), הילדים, המשפחה והקהילה.
ז. בית הכנסת הוא גם מרכז לימוד (בית מדרש) בעל מאפיינים מענייניים וייחודיים. הוא מאפשר בין השאר גם לאנשים בעלי מוגבלויות למידה והשכלה מצומצמת ליהנות מתהליך לימודי. בכך הוא מצליח במקומות שבהם מוסדות לימוד חילוניים לא אחת נכשלים.
ח. לבית הכנסת יש דימוי אנטי דמוקרטי בעיני החילונים. בפועל יש בו אינספור גילויים של סובלנות חברתית ופלורליזם דמוקרטי נוגע ללב.
ט. בתי כנסת ברחבי הארץ הם אתרי אוורור ורגיעה מסאון החיים והמולת היומיום. הם כופים על המאמין פסק זמן של התנתקות (כמו יוגה או מדיטציה) ומאפשרים לעובר האורח רגעים של חסד רוחני ושלוות נפש. לאדם המתפלל בית הכנסת מייצר מפגש חברתי יומיומי, לצד מרחב אינטימי מוגן, שמאפשר ביטוי ופורקן רגשי ושמירה על משמעת עצמית.
י. בית הכנסת הוא עדיין אחד האתרים החשובים ביותר לקיום טקסי המעבר של רוב הציבור היהודי בישראל (חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים כאחד). מקצת מבתי הכנסת הפכו לחביבים ומועדפים על קבוצות מסוימות (בעיקר לחתונות ובר מצוות), ומקצתם אף התאימו עצמם (באמצעות הרב והגבאי המקומיים) לאוכלוסיה חילונית/מסורתית ספציפית.
יא. רבנים וגבאים רבים ניחנו במיומנויות ורגישויות אסתטיות יוצאות דופן. בניית בית הכנסת היא עבורם לא רק חלום דתי אלא גם סוג של הגשמה עצמית בתחום כישוריהם האישיים. הם נעשים הארכיטקטים ומעצבי הפנים של בית הכנסת (שהוא "הבייבי" שלהם ולעתים ממש מפעל חיים) והתוצאה במקרים רבים מרהיבה ומרגשת.
יב. בניית בית כנסת מצריכה גם כישורים פילנתרופים ויכולת כריזמטית לגייס תורמים ואנשי מקצוע. יש לא מעט רבנים וגבאים שהצליחו ליצור יש מאין וסיפור הקמת בתי הכנסת, כפי שסופר לנו בראיונות, הוא סיפור מרתק עם לקחים חברתיים רבים.
יג. ישנם בתי כנסת – בעיקר השטיבלאך – שאליהם זורמים מדי יום אלפי מתפללים. כך, למשל, בית כנסת (שטיבלך) איצקוביץ בבני ברק, שבו מתפללים מדי יום למעלה מ-15,000 עוברי אורח. תחזוקתם השוטפת מחייבת יכולות ארגון וניהול גבוהות. במסעותינו ברחבי הארץ גילינו לא מעט גבאים בעלי יכולות כאלה. המעוף, המסירות וההבנה האנושית שלהם מרשימים בכל קנה מידה.
יד. הבדיחה מספרת על אדם שנסחף לאי בודד ובנה שני בתי כנסת: אחד לשימושו והשני כזה "שכף רגלו לא תדרוך בו". מטבע הדברים, בית הכנסת הוא גם מוקד של מתחים וקונפליקטים ברמה האישית, הקהילתית והפוליטית. בסיכומי המחקר נתאר כמה מוקדים רגישים כאלה.
טו. בניית בית כנסת חדש היא במקרים רבים אות וסימן לפיצולה של קהילת תפילה, או להיווצרות זרם חדש. לעתים הזרם הזה יונק ממעיינות עתיקים (למשל, משנת ברסלב) ולעתים ממעיינות חדשים (למשל, המשנה האקולוגית).
טז. סיפורו של בית הכנסת הוא פעמים רבות מראה סוציולוגית של תקופה, ו/או מרחב גיאוגרפי וחברתי. כך למשל, בית כנסת בבני ברק שקהילת מתפלליו הפכה מדתית לחרדית מספר את סיפורה של העיר ששינתה בשלושים שנים האחרונות את הרכבה הדמוגראפי.
יז. גודלו, ייחודיותו ותפארתו של בית הכנסת הם במקרים רבים (בעיקר בחברה החרדית) ביטוי תחרותי לעוצמתה של הקהילה (חסידות) – בבחינת "שלי גדול ויפה יותר".
יח. במדינת ישראל קיימות אינספור "רקפות בחגווי הסלע", לאמור בתי כנסת צנועים ויפיפיים שלא מוכרים לרוב הציבור הישראלי. למען האמת, במקרים רבים קהילת בית הכנסת עצמה אינה מודעת ליופי הנדיר של בית הכנסת שלה ולאווירתו הייחודית. אגב, רבים מזהים את היופי דווקא בדברים הגדולים והצפויים (ארון הקודש, תקרת בית הכנסת, המנורות וכו'). אבל כמו במבנים אחרים, במקרים רבים היופי נגלה דווקא בדברים הזעירים (בדרגש, בשלטים, בדלת וכדומה). וכמובן, היופי הגדול ביותר הוא בדמותם של המתפללים ובאינטראקציה האנושית שנוצרת בתוך המקום. זהו יופי רוחני שניסנו להנציח בצילומנו.
יט. בניית בתי כנסת חדשים במקומות שהיו בעבר חילוניים, והתהוות קהילות מתפללים חדשות, משקפות את רנסנס היהדות בחברה הישראלית ואת הכמיהה הגוברת לרגשי ולרוחני, שבאה כמשקל נגד לשכלתנות המודרנית ולחומרנות הקפיטליסטית. אפשר והיא גם משקפת את הצורך הגובר בנישות של נחמה, תקווה ושלוות נפש "בעידן הלחץ והחרדה".
כ. מצד אחד בתי הכנסת משקפים ומחדדים את הפיצול הפנימי בחברה הישראלית. יש מקומות בארץ שבהם על שטח של כמה מאות מטרים אפשר למצוא למעלה מעשרה בתי כנסת המייצגים קהילות וזרמים שונים. לעתים במרחק של מספר בתים או רחוב נפתח בית כנסת חדש, ולאו דווקא משום שבית הכנסת שלידו עמוס. מצד שני, אפשר בנקל להבחין שחלק גדול מבתי הכנסת כבר אינם הומוגניים. לעתים האקלקטיות של המתפללים ממש מפתיעה: חסידים מתפללים יחד עם ליטאים, ספרדים עם אשכנזים, מסורתיים עם דתיים וכך הלאה. במדינת ישראל נוצרת למעשה, דיפוזיה חברתית מעניינת שסותרת את דימוי החברה הקונפליקטואלית, שמפיצה התקשורת. מדובר בתהליך של מיזוג והשפעה הדדית, שיוצר חיבורים מעניינים, שבעבר היו בלתי נתפסים. את תוצאות התהליך הזה נראה בשנים הקרובות.
ולבסוף, תיעוד מקומות קדושים ואנשים בתפילתם היא משימה לא קלה המחייבת היערכות, רגישות וניסיון. הפרויקט הזה צייד אותנו בתובנות רבות בתחום הצילום האתנוגרפי, שבכמה מהן שיתפנו בכנס את הקהל.
סיקור הפרויקט בתקשורת
בלייך חנני, 1.12.2010, תיכון בית תפילתי, קו עיתונות, שביעי, בני ברק.
טסלר יצחק, 20.2.2011, תפילת רבים, המגזין, מעריב.
ראיון של עוז אלמוג ואליעזר היון בתוכנית "ערב חדש" (מראיינים: טלי ליפקין שחק ורונן ברגמן), ערוץ החינוכית, 12.12.2013.
ביבליוגרפיה נבחרת
אחיטוב רונן ואחרים (עורכים), ימי אדם : טקסי חיים יהודיים: ברית לבן ולבת, בר/בת-מצווה, חתונה, חנוכת בית, אבלות, צוות חגים של "המדרשה" באורנים, משכל, תל אביב, 2007.
אשל יעקב ואחרים (עורכים), ועשו לי מקדש : בתי כנסת מימי קדם ועד ימינו, רשות המחקר - המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל, תשס"ד 2004.
אפרת יוסף ק. (רכז מערכת), בית הכנסת שלי : האלבום שלי להכרת בתי הכנסת ברחבי הארץ, אלמנט, ירושלים, תש"ס.
בן-אורי, מאיר, "תכנון בתי כנסת במדינת ישראל", בתוך: מרדכי הכהן (עורך), בית הכנסת: מאמרים ומסות, ירושלים תשט"ו, עמ' קצה-רמב.
גוטהולד, זאב, "הלכה ומנהגים בבנין ובתכנון של בתי הכנסת בארץ", בתוך דוד קסוטו (עורך), ושכנתי בתוכם: קובץ מוקדש לבעיות יסוד בארכיטקטורה של בית הכנסת, ירושלים תשכ"ח, עמ' 20-49.
ג'מילי, אדוארד, "האדריכלות של בית-הכנסת בימינו", בתוך ב. נרקיס (עורך) ב"ס רות (עורך), האמנות היהודית, תל אביב, 1996, עמ' 202-213.
הכהן, מנחם, "'מקדש מעט' - בית-הכנסת וכליו", מחניים, 11 (תשנ"ה), עמ' 190-203.
טולידנו, יעקב משה, "יסוד בית כנסת", בה"כ, א/ג (פורים תש"ו), עמ' 4.
יוסף דוד ב"ר יהודה סובה, אודות בתי התפלות בישראל וההנהגה בהם, ברוקלין נ.י. : אחים גאלדענבערג, תשס"ט.
ישעיהו, אילן, "בית הכנסת - הגדרות ותפיסות בתכנון", מבנים 10 (1982), עמ' 56-63.
כהן, אורה בת יחיא, משני עברי המחיצה : לשאלת ההפרדה המגדרית בהלכה היהודית, א. כהן, אלקנה, תשס"ז 2007.
ספראי, זאב, "מבית-הכנסת למקדש מעט", ישראל - עם וארץ, ז-ח (תשנ"ד), עמ' 149-158.
קרליבך, יוסף צבי, "עיצוב חללו של בית הכנסת", טורי ישורון, ד [כה] (חשון תשל"ב), עמ' 16-19.
רוזנבליט, פ', "התוכן והצורה של בתי הכנסת", מחניים, צה (ער"ה תשכ"ה), עמ' 176-179.
שנאן, אביגדור, "מעולמו של בית הכנסת", דרך אפרתה, ו (תשנ"ו), עמ' 9-23.
שפרן, יוסף, "בית הכנסת ויחס הכבוד אליו", הדרום, יב (אלול תש"ך), עמ' 134-136.
שריקי מרדכי (ליקט וערך), קונטרס בית כנסת כהלכה : מאמרים על בנין בית כנסת ותפילה על ידי רבני ואברכי בית מדרש, מכון הרמח"ל, ירושלים, 2004.
תבורי, יוסף, רשימת מאמרים אודות בתי כנסת, המרכז לחקר התושבע"פ ולהפצתה ע"ש נפתל ורעייתו חסיה לבית יפה, רמת גן, תש"ס.
Baumgarten, Joseph M., "Art in the Synagogue: Some Talmudic Views", Judaism, 19 (1970), pp. 196-206.
Chiat, Marilyn J. Segal, Handbook of Synagogue Architecture, Brown Judaic Studies, 29, 1982.
Gruber, Samuel, American synagogues : a century of architecture and Jewish community, Samuel D. Gruber ; photography by Paul Rocheleau, Rizzoli, New York 2003.
Hoffman, Lawrence A., Rethinking Synagogues: a new vocabulary for congregational life, Jewish Lights Pub., Woodstock, Vt 2006.
Kee H. C. and Lynn H. Cohick (Eds.) Evolution of the Synagogue: Problems and Progress, Harrisburg, Pa.: Trinity Press International, 1999.
Ross, Mandy ,Let’s find out about Jewish synagogues, Oxford, Raintree, 2007.
Comments