כתב: הדי אור, 2022
המייסד
שמואל זקס נולד בעיירה גוֹרְזְד (בליטאית: Gargždai) שליד העיר ממל, בצפון-מערב רוסיה (ליטא), בן בכור ליצחק זקס (1868–1944) מקלם אביו נסע לדרום אפריקה בגלל מצוקה כלכלית, ובגיל 13 הצטרף אליו. הם עבדו באספקת שירותים לפועלים במכרות. בגיל 20 נפצע בתאונה ונשלח למנהיים שבגרמניה, והחליט להמשיך משם לארצות הברית, שם עסק בגרוטאות ברזל ובכסף שהרוויח הביא לשם את אביו ומשפחתו. הם החלו במסחר בבדי משי, ולאחר הצלחה קנו בית חרושת למשי בפטרסון שבניו ג'רזי ועסקו במסחר וייצור בדי משי. בניהול נכון הצליחו לעבור את המשבר הכלכלי העולמי של 1929.
ב-1932 הגיע עם אביו לארץ ישראל והחליט להשתקע בה. הוא קנה שטח אדמה ברמת גן והעביר ארצה את מכונות האריגה.
זקס היה נשוי לרות ואב לשלושה בנים: חיים (נחמן), ברוך (טבע בים ב-1951, בהיותו בן 13[4]) ומיכאל (נהרג במלחמת ששת הימים בקרב במבואות אל עריש, בגיל 24).
זקס נפטר בשנת 1973, בגיל 84, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[5]
מפעל משי זקס
המפעל "משי זקס" החל את פעילותו בשנת 1933 ברמת גן, במיקום המוכר כיום כדרך זאב ז'בוטינסקי 42. זקס שיתף פעולה עם אברהם קליר והקים בשנת 1934 את בית החרושת "ארגמן" לצביעת בדים, שפעל בסמוך. בתחילת הדרך התמודד המפעל עם קשיים, שכן הצרכנים לא נתנו אמון רב בתוצרת מקומית. עם זאת, במרוצת הזמן הפך המותג "משי זקס" לסמל יוקרה בתעשיית הטקסטיל.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה נעצר יבוא המשי מאירופה, וזקס יצא למצרים כדי להבטיח אספקת חומרי גלם למפעל. במהלך פעילותו, נענה לבקשת אנשי הרכש והשתמש ברישיון שקיבל משלטונות המנדט לייבוא מכונות לייצור בד ניילון כדי להבריח מכונות לייצור נשק ותחמושת.
בשנת 1947, בעקבות התרחבותו, עבר המפעל יחד עם "ארגמן" לבני ברק, באזור שבו שוכן כיום מכון מור. במקביל, נפתחו חנויות מפעל בערים שונות כמו תל אביב, חיפה, ירושלים, רמת גן, עכו ועוד. למרות הצלחותיו, המפעל חווה גם משברים, כולל סכסוכי עבודה שהובילו להשבתות זמניות. עם הזמן, ירידת הביקוש לבד לתפירה עצמית הביאה לסגירת חנויות "משי זקס" ולבסוף לסגירת המפעל בשנות ה-70.
זקס עצמו התגורר בווילה מפוארת ברחוב פרוג 7 ברמת גן. הווילה, שהושלמה עם סיום בנייתה, הפכה לאטרקציה מקומית בזכות יופייה ורבים הגיעו להתרשם ממנה. זקס היה מקורב ללח"י, וביתו שימש מקום מפגש בין נציגי הארגון לעיתונאים ואישים שונים, במטרה לקדם קשרים בינלאומיים ולהפיץ את דבר המחתרת בעולם. לזכר הפעילות בבית זה, הוצב שלט הנצחה בחזית המבנה שהוקם על שרידי הווילה שנהרסה.
מקורות
שמואל זקס, ויקיפדיה.
חיים זקס. שמואל (סם) זקס, באתר "יזכור"
משי זקס, באתר נוסטלגיה און ליין
דוד תדהר (עורך), "שמואל זקס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 420
משי זקס - פאר הלבוש, המשקיף, 12/9/41
שמואל זקס הובא למנוחות, דבר, 15/1/73
הופסק הייצור במשי זקס, דבר, 3/8/59
דיוויד סלע. 1.3.2019. מתחתונים ועד מעילים: תעשיית הטקסטיל בארץ מתפתחת, ישראל היום.
ה. ברוך, יוזמים במשק הישראלי - סוד הארגמן, דבר, טור 2, 11 באוקטובר 1957.
טוביה מילנר, זכרונותי מרמת גן בשנות ה-30 וה-40, רמת גן: ט. מילנר, 2008.
על התערוכה
"הפריטים שמופיעים בתערוכה זו הם כולם מתוך אוספיי. המודעות השחורות הם הביצועים האורגינלים של "פרסום מלניק" מאמצע שנות החמישים עבור משי זקס והם הועברו לשקופיות ש"פרסום שפט" הקרין בבתי הקולנוע השונים ברחבי הארץ. הציורים הם אורגינלים מתוך אוספיי ולצערי לא הצלחתי למצוא מיהם הגרפיקאים שביצעו אותם" (הדי אור).